ספרי קודש לעיון והורדה חינם 51,716 Classical Hebrew Books for Free Download
friedbergrambam ספר     הלכות    פרק    הלכה     <<Next הבא   Prev הקודם>>
English Audio
התולש סימני טומאה בין כולן בין מקצתן. או הכוה את המחיה כולה או מקצתה. או הקוצץ הנגע כולו מבשרו או מן הבגד או מן הבית. בין קודם שיבא לכהן בין בתוך הסגר או בתוך החלט או אחר הפיטור הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו שלא יתלוש או שיקוץ. אבל אינו לוקה עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו אינו לוקה. כיצד היתה בו בהרת ובה שלש שערות לבנות ותלש אחת. כוה מקצת המחיה ונשאר ממנה כעדשה אינו לוקה שהרי הוא טמא כשהיה וכן כל כיוצא בזה ומכין אותו מכת מרדות. וכן המגלח את הנתק לוקה שנאמר ואת הנתק לא יגלח. ואינו חייב עד שיגלח כל הנתק בתער. ומותר למצורע לישא במוט על כתיפו שיש בה הצרעת ולקשור הסיב על רגלו ואם הלכו סימני טומאה ילכו והוא שלא נתכוון לכך:
השגות הראבד   ואינו חייב עד שיגלח. א"א טעה בזה שהרי אמרו והתגלח בכל דבר ועל זה אמר ואת הנתק לא יגלח ועוד שהוא כתולש סימני טומאה שאין הפשיון ניכר בו:
ואינו חייב עד שיגלח כל הנתק וכו'. עיין השגות ובכ"מ וכן כתב המל"מ פ"ח מהל' צרעת ה"ג דדרשא דתורת כהנים מדכתיב והתגלח ולא כתיב וגילח מרבינן נזיר והוא דחוק. והנכון כמ"ש הזית רענן פרשת תזריע מדכתיב והתגלח ולא כתיב וגילח דדרשינן דוהתגלח משמע ממילא אפי' בכל דבר אבל נזיר מרבינן מוי"ו דוהתגלח. ולשון התו"כ והתגלח בכל אדם לפי שמצינו שתגלחת אחרונה בכהן יכול אף זו בכהן ת"ל והתגלח בכל אדם. והתגלח בכל דבר לפי שמצינו שתגלחת אחרונה בתער יכול אף זו בתער ת"ל והתגלח בכל דבר. והתגלח אע"פ שהוא נזיר לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אע"פ מנוגע ת"ל והתגלח אע"פ נזיר. יכול כשם שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי כך תהא תגלחת הנזיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק ת"ל ואת הנתק לא יגלח וכתב הזית רענן שהוא ט"ס וכך צ"ל יכול וכו' כך תהא תגלחת הנתק דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ספק וכו' וכן מפורש במשנה סוף פ"ח דנזיר דתגלחת ספק דמצורע אינו דוחה תגלחת דנזיר. ולענ"ד דבריו תמוהין דלפ"ז נראה דה"ק ת"ל ואת הנתק לא יגלח כשהוא ספק מצורע אין בו מצות והתגלח וזה לא יתכן דהא כל תגלחת הנתק בין הסגר ראשון לשני הוא מן הספק והאיך משכחת והתגלח.
ובקרבן אהרן מקיים הגירסא דה"ק יכול כשם שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהוא מוחלט ודאי אבל לא בזמן שהוא ספק כמו שאמרנו והתגלח אע"פ שהוא נזיר כך תהא תגלחת הנזיר דוחה תגלחת הנתק בזמן שהוא ספק דאם הוא ודאי פשיטא שאינו דוחה אע"ג שתגלחת הנזיר עשה ותגלחת הנתק לא תעשה משום שאתה יכול לקיים שניהם להמתין עד שיתרפא הנתק ואז יקיים מצות עשה דגילוח נזיר אלא בזמן שהוא ספק סד"א שתגלחת נזיר דוחה אותה ת"ל ואת הנתק לא יגלח וה"ק קרא והתגלח וידחה ל"ת דנזיר אבל את הנתק לא יגלח אע"ג שחל עליו חובת גילוח נזיר ולא נצרכה אלא לספק נתק דבודאי פשיטא שאינו דוחה ע"כ. וגם זה דוחק חדא דנהי דעשה דוהתגלח חשיב ודאי אע"ג שהנתק ספק דמ"ע לגלח קודם הסגר שני (דלא כמו שכתב המל"מ פ"ח מהל' צרעת ה"ג דלא חשיב זה מצות עשה דודאי חשיב מ"ע אלא שלא נמנה מפני שהוא דין מדיני נגעי נתק) מ"מ מ"ש דהואיל שיכול לקיים שניהם הילכך סד"א דאין עשה דנזיר דוחה ודאי אלא ספק לא מחוור דאם כן גם ספק לא ידחה כיון שאפשר לקיים שניהם ואי מ"ע דוחה בזמנו גם ודאי ידחה. ולא ידעתי מאי דוחקיה דהפשט פשוט דסד"א כי היכי דעשה דוהתגלח דוחה לא תעשה ודאית של ודאי נזיר כן ידחה עשה דתגלחת נזיר את הל"ת של ספק מצורע שהוא ואת הנתק לא יגלח פי' דנהי דכשהוחלט ודאי א"א לומר דעשה של תגלחת נזיר דוחה ל"ת ואת הנתק לא יגלח (דפירושו גזיזת שער של סימן טומאה כמו שער לבן דבהרת ושער צהוב דנתק) דזה א"א דכיון שהוא מצורע ודאי אין ימי חלוטו ולא ימי ספרו עולין לו ואין כאן תגלחת מצוה דנזיר. אלא דוקא בתגלחת ספק של גילוח השער שסביב הנתק הוא דמשכחת תגלחת מצוה דנזיר דקי"ל ימי הסגר עולין. וסד"א דידחה ת"ל ואת הנתק לא יגלח אפי' לתגלחת נזיר והיינו דמסיים התו"כ וכי מה יש בו (ופי' הזית רענן שהרי אין שער הנתק וכ"כ הקרבן אהרן ויש להוסיף דה"ק מדקאמר והתגלח להסגר שני מכלל שאין בו שער צהוב דאם כן היו מחליטין אותו) וא"כ למה נאמר ואת הנתק לא יגלח (ונ"ל דה"ק דבשלמא אי לא מוקמית קרא לתגלחת נזיר היה מקום לפרש קרא לצדדין והתגלח להסגירו כשאין בו שער צהוב ואם יש בו שער צהוב ואת הנתק לא יגלח אבל לפי מה דמפרש ואת הנתק לא יגלח אפי' לתגלחת נזיר מכלל דאינו מוחלט וליכא שער צהוב וכמ"ש קשה למה נאמר) אלא סמוך לנתק לא יגלח הא כיצד מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו (ופי' ואת הנתק הסמוך לנתק דפי' את כמו עם) כדי שיהיה ניכר אם פשה (והנה דרשה זו דרש מן וי"ו ואת הנתק דמוסב למעלה ואולם פשטא דקרא דרש) ומנין לתולש סימני טומאה מתוך נגעו עובר בלא תעשה ת"ל ואת הנתק לא יגלח ע"כ.
וכתב הזית רענן וא"ת הא ילפינן מהשמר בנגע צרעת וי"ל דנתקים לא ילפינן מנגעים ע"כ. והיינו לפמ"ש הכ"מ דתגלחת הנתק חשיב ספק תולש סימן טומאה דאפשר שלא יפשה שפיר איצטריך קרא מיותר לנתקים אלא דקשה איפכא כיון דכתיב הנתק לא יגלח כ"ש שאר סימני טומאה ולמה לי השמר בנגע הצרעת ולפי מ"ש רבנו שאינו לוקה על הנתק עד שיגלחנו בתער ניחא דאצטריך השמר בנגע צרעת שילקה על שאר נגעים בתלישה. ובהכי ניחא מה שהקשה הרמב"ן במנין המצוות לאו ש"ז למה מנה רבנו שני לאוין ואת הנתק לא יגלח והשמר בנגע צרעת ולא אשכחן התולש סימן טומאה שחייב שתים ואינו אלא כלל ופרט ולפמ"ש שפיר לאו מיוחד בנתק דוקא בתער (והו"ל דומיא דמום קבוע ומום עובר שנמנו בשתים) והנה יש הוכחה לזה מסוגיא דשבת דף קל"ב ע"ב ומאי או אינו דקאמר הדר קאמר אימור דאמרינן אתי עשה ודוחה לא תעשה לאו גרידא האי עשה ול"ת הוא וא"כ עדיפא הו"ל למפריך דב' לאוין הן ונהי די"ל דהגוזז סימן טומאה אינו לוקה שתים אלא משום השמר בנגע צרעת הכולל ולא משום ואת הנתק לא יגלח דאע"ג דהוי בק"ו מנתק אכתי אין עונשין מן הדין אכתי קשה נהי דלא לקי אכתי מוזהר מן הדין ועובר בשני לאוין. אבל לפמ"ש דלאו דנתק הוא רק בתער שפיר גבי מילה בצרעת דלא חשיב גילוח שער בתער ליכא ב' לאוין.
שוב הסתכלתי בלשון רבנו הצח שכתב וכן המגלח את הנתק לוקה וסיים ואינו חייב עד שיגלח את כל הנתק בתער דמשמע מלשון זה דסובר רבנו דפשטא דקרא איירי בנתק עצמו ולא לסמוך לנתק ר"ל דהמגלח סמוך לנתק אינו לוקה עד שיגלח את כל הנתק דאע"ג שאין במקום הנתק שער מדמסגירין אותו מ"מ הקפידה תורה שלא יגלח בתער מקום הנתק שמא יש שם שער צהוב דקה מן הדקה שמעבירו בגילוח זה ואלו לא העביר התער היה צומח עד כשיעור פי הזוג בתוך ימי הסגר שני (ואולי שיעור לשון רבנו דאינו חייב עד שיגלח סמוך לנתק וגם במקום הנתק עצמו).
ולפ"ז יהיה פי' התו"כ דיכול שתהא תגלחת הנזיר דוחה את תגלחת הנתק שהוא ספק ר"ל דהא לא אשכחן תגלחת מצוה דנזיר בזמן שיש שער במקום הנתק בודאי אלא בזמן שלא נראה שם שער צהוב דהו"ל תגלחת הנתק ספק שמא יש שם שער צהוב דק מן הדק והרי ימי הסגר עולין לו כמ"ש והיינו דקאמר ת"ל ואת הנתק וכי [מה] יש בו פי' מהיכי תיתי יגלח כיון שאין בו שער אלא ודאי ה"ק ואת הנתק לא יגלח לשם מצות תגלחת הנזיר דצריך להעביר תער על כל ראשו (ואתאן למ"ד נזיר ממורט צריך להעביר תער על ראשו ואנן לא קי"ל הכי עיין מ"ש פ"ח מהל' נזירות ה"ח ומשו"ה השמיט רבנו דין זה דאין תגלחת מצוה דנזיר דוחה ואת הנתק לא יגלח והדר קאמר וא"כ דקרא איירי רק במקום הנתק בתער) א"כ למה נאמר ואת הנתק פי' לשון ואת הוא דקדריש דהו"ל למימר ונתק לא יגלח ומסיק אלא בא לרבות סמוך לנתק וכו' ומסיים דזה אינו זולת ריבוי בעלמא ועיקר דרשא לאזהרה לתולש סימן הטומאה דעיקר הלאו מתפרש במקום הנתק (גם י"ל דה"ק וכי מה יש בו כלומר ל"ל קרא דלא ידחה תגלחת מצוה דנזיר לאו דואת הנתק לא יגלח והרי אין בו ונזיר ממורט א"צ להעביר תער וזהו דמסיים א"כ למה נאמר ואת הנתק דבלא זה הו"א דה"ק קרא והתגלח אע"ג שהוא נזיר ומ"מ נזיר זה לא יגלח את הנתק וניחא לשון ואת אבל השתא קשה ליה לשון ואת ומסיק לאסור את הסמוך ועיקר הלאו לתולש סימני טומאה).
והשתא דאתית להכי דעיקר הלאו על מקום הנתק עצמו א"כ כיון דאין במקום הנתק כדי ליטול בפי הזוג שהוא כשיעור טומאה וכ"ש דליכא כדי קריצת הצפורן עיין פ"א מהל' פרה ה"ד דנמצא א"א להעביר שער הדק שבנתק במספרים או בתלישה כי אם בתער אסרה תורה והבן זה דליכא למימר שמא אסרה תורה אפי' בסם זה אינו דעל כרחך לשון גילוח אינו בסם דהא אפי' והתגלח דמרבה כל דבר כנ"ל פ"ח מהל' צרעת ה"ג אסור להעביר בסם מדאיצטריך וי"ו והתגלח לרבות נזיר והרי בנזיר עצמו ליכא לאו בסם עיין פ"ה מהל' נזירות הי"ב ובלח"מ שם ואע"ג דוהתגלח משמע כל דבר מספרים ותלישה ביד מ"מ מימעט סם ממשמעות והתגלח (ועיין מל"מ פ"ח מהל' צרעת ה"ג ועיין מ"ש פ"ז מהל' נזירות הט"ו) וא"כ ואת הנתק לא יגלח ממילא לא מתוקם אלא בתער כיון שא"א במספרים ותלישה ומשו"ה כתיב יגלח ולא כתיב יתגלח ונתיישבה השגת הראב"ד.
ומה שהקשה המל"מ דבשבת דף קל"ב תינח נגעים טמאים טהורין מאי איכא למימר עיין פ"ח מהל' ביאת המקדש הט"ו דנגעים טהורין הם מכלל המומין ועיין בשבע שיטות לרשב"א דהוקשה לו זה מנ"ל לרבנן דאין קוצצין נגעים טהורין משום עבודה עיי"ש ולפי מ"ש י"ל לזה פנים דאפשר שאין זה מום עובר דהקוצץ נגעים טהורים סופן לחזור אלא דקס"ד דלפי שעה בשעה שנקצץ לאו בעל מום הוא עיין מ"ש פ"א מהל' פרה ה"ו דדבר זה פלוגתא והדברים עתיקים ועיין צרור החיים שהאריך בזה.