ספרי קודש לעיון והורדה חינם 51,716 Classical Hebrew Books for Free Download
friedbergrambam ספר     הלכות    פרק    הלכה     <<Next הבא   Prev הקודם>>
English Audio
הנדר נחלק לשתי מחלוקות. החלק הראשון הוא שיאסור על עצמו דברים המותרים לו כגון שיאמר פירות מדינה פלונית אסורין עלי כל שלשים יום או לעולם. או מין פלוני מפירות העולם או פירות אלו אסורין עלי. בכל לשון שיאסור הרי זה נאסר בהן. ואע"פ שאין שם שבועה כלל ולא הזכרת שם ולא כנוי. ועל זה נאמר בתורה לאסור אסר על נפשו. שיאסור על עצמו דברים המותרים. וכן אם אמר הרי הן עלי איסר הרי אלו אסורין וחלק זה הוא שאני קורא אותו נדרי איסר:
כתב הרב מל"מ בד"ה כתב מרן וכו' וזה לשונו ובתשובה אחרת כתב שמתא נראה שהוא נידון כאיסור וכו' אבל מה שנראה ודאי בזה שדין שבועה יש לו שהרי מתסר גברא וכו' ותימה דבריש נדרים תנן איידי דתנן נדרים דמתסר חפצה עליה תני נמי חרמים דמיתסר חפצה עליה וצ"ע עכ"ל. ואני עני לא הבינותי תמיהת הרב מל"מ ז"ל שהרי הא דקתני בריש נדרים וחרמים כחרמים איירי באוסר החפץ עליו בחרם כמ"ש הר"ן ז"ל שם וכן כתב רש"י בריש הגמרא שם בד"ה דמתסר חפצה וז"ל דכי אמר דבר זה עלי בקרבן או בחרם וכו' יעו"ש והרשב"ץ ז"ל לא מיירי אלא כשאוסר עצמו על הדבר שאומר יהיה בשמתא אם יעשה כן כדמוכח בדבריו שאמר משום דמיתסר גברא וכו' יעו"ש והיינו כמ"ש ועוד דשמתא שמה מוכיח שהוא שם מיתה דלא שייכא אלא על האדם ולא על החפץ וצ"ע לענ"ד.
והנה רבינו ס"ל דעיקר הנדר הוא שיאמר דבר זה אסור עלי אלא שאם רצה להתפיסו בדבר אחר צריך שיתפסנו בדבר הנדור ולא בדבר האיסור כן כתב הרב מל"מ ז"ל בתחילת דין זה יעו"ש וכתב עוד שכן כתב הר"ן בריש נדרים וז"ל ועיקר הנדר הוא שיאמר דבר זה אסור עלי ובין שהתפיסו בדבר אחר ובין שלא התפיסו זה נדר האמור בתורה אלא דהיכא דהתפיסו בעינן שיתפיסנו בדבר הנדור ולא בדבר האיסור עכ"ל.
ולקמן בריש דין זה הקשה הרב מל"מ עליו ממ"ש כאן למ"ש בריש פ' שבועות שתים שכתב שם דעיקר הנדר הוא שיתפיסנו בדבר אחר אבל אם לא התפיסו לא הוי אלא יד והניחו בצ"ע יעו"ש. וקושיתו מבוארת דכאן כתב הר"ן דבין התפיסו ובין לא התפיסו הוי עיקר הנדר ואילו שם בשבועות כתב דעיקר הנדר הוא שיתפיסנו בדבר אחר. ולא ידעתי למה לא הקשה לו מיניה וביה ממ"ש הר"ן בנדרים שהרי בריש פ"ב בדף י"ד כתב הר"ן היפך מ"ש כאן בריש נדרים וז"ל נראה בעיני דהכי פירושו דסבירא ליה לתלמודא דלאשמועינן דמתפיס בדבר הנדור מתסר לא צריך קרא דכיון דהאומר ככר זה אסור עלי הוי נדר כי אמר נמי כקרבן אסור קאמר ולא גרע מידות עכ"ל משמע דעיקר הנדר האמור בתורה לא הוי במתפיס אלא דמתפיס נמי לא גרע מידות והוא היפך מ"ש בריש נדרים דשניהם הם עיקר הנדר האמורים בתורה.
ועוד קשה דהיה לו להקשות על הר"ן ממ"ש כאן בנדרים דף י"ד למ"ש שם בשבועות דנמצא הר"ן ז"ל סותר דבריו מיניה וביה מן הקצה אל הקצה דכאן בנדרים דף י"ד כתב דעיקר הנדר הוא בלא התפיסו אבל התפיסו לא הוי אלא יד ואילו שם בריש פרק שבועות שתים כתב להיפך לגמרי דבהתפיסו הוי עיקר הנדר ובלא התפיסו לא הוי אלא יד.
זאת ועוד דממ"ש בריש נדרים אפשר לדחות דלא קשיא משום דאיכא למימר דמ"ש בין התפיסו בין לא התפיסו הוי נדר האמור בתורה לאו דוקא ר"ל דתרווייהו חד גוונא נינהו אלא לעולם דהיכא דלא התפיסו לא הוי אלא יד אלא דמשום דידות נדרים נמי מן התורה כתב על שניהם דהוו נדר מן התורה ולא אתא אלא לאפוקי דאפי' היכא דהתפיסו דהוי נדר גמור ולא יד אפילו הכי לא מהני אלא אם כן התפיסו בדבר הנדור ולא בדבר האיסור דהתפיסו בדבר האיסור לא הוי נדר כלל.
ובכן נוחים לי דברי הרא"ש ז"ל דבריש נדרים כתב וז"ל עיקר הנדר האמור בתורה הוא שמתפיס החפץ בדבר הנאסר ע"י איסור פה כגון קרבן וכו' יעו"ש משמע דעיקר הנדר הוא על ידי התפסה אבל אם לא התפיסו לא הוי אלא יד ואילו בדף י"ד ע"א ד"ה אמר קרא וכו' כתב וז"ל ומוקי לה בשבועה דמתפיס בנדר כנדר דמי עכ"ל ומדקאמר כנדר דמי מכלל דהיכא דלא התפיס עדיף טפי דמי נתלה במי קטון בגדול ומדקאמר דמתפיס בנדר כנדר דמי אלמא דנדר עצמו עדיף ממתפיס והוא היפך מ"ש בריש נדרים. אבל לפי מ"ש לא קשה מידי משום דבריש נדרים לא אתי הרא"ש לאשמועינן דעיקר הנדר לא הוי אלא בהתפסה אלא הכי קאמר דהבא להתפיס בדבר אחר צריך להתפיס דוקא בדבר הנדור אבל אה"נ דהאומר הרי עלי זה בקונם דהוי נמי עיקר נדר אפילו לא התפיסו ואפשר דעדיף טפי מהתפיסו לפי דברי הרא"ש בדף י"ד כמ"ש.
איברא דקשה על הרא"ש ממ"ש בנדרים דף ח' על הא דאמר רב התם האומר לחברו נשכים ונשנה פרק זה וכו' נדר גדול נדר וכתב הרא"ש דלאו היינו נדר ממש דלא מיקרי נדר אלא מתפיסו בדבר הנדור ע"כ יעו"ש ומדלא קאמר או האומר הרי עלי ככר זה וכיוצא משמע דעיקר הנדר הוא דוקא בהתפסה ואילו ממ"ש בדף י"ד כמ"ש לעיל נראה דאדרבא אינו מתפיסו הוי עדיף ממתפיסו וכן בדף י' ע"א במתני' דהרי אלו כנויים וכו' כתב וז"ל ועל כרחך לאו נדר גמור הוא אלא מתפיס דאין בדבר הנדור עכ"ל ונראה דהלשון הפוך וכן צ"ל ועל כרחך לאו נדר גמור הוא דאין נדר אלא מתפיס בדבר הנדור ע"כ הרי משמע משני המקומות הנזכרים היפך מ"ש בדף י"ד וכ"כ בריש שבועות יעו"ש דמדכתב דמתפיס בנדר כנדר דמי משמע דהנדר הוא המלמד אלא דהמתפיס נמי הרי הוא כנדר עצמו והיה אפשר לדחות דמ"ש בדף י' לא אתא אלא לאפוקי אם התפיס בדבר האסור אבל אין נראה כן יעו"ש.
ושמא י"ל דלעולם ס"ל להרא"ש דעיקר הנדר האמור בתורה אינו אלא בהתפסה אבל האומר ככר זה אסור עלי אינו אלא מידות נדרים ומ"ש דמתפיס בנדר כנדר דמי האי כנדר דמי איירי שנדר ואמר הרי זה עלי כקרבן ואח"כ התפיס עליו ככר אחר ואמר זה כזה וזה הוא מ"ש הרא"ש דמתפיס בנדר כנדר דמי.
אמנם מה שהקשינו על הרב מל"מ ז"ל למה לא השיגו להר"ן מיניה מנדרים עצמו קשה דאילו ממ"ש הר"ן בריש פרק שבועות שתים אפשר לדחות דהתם לא כתב כן הר"ן על דעת עצמו אלא על דעת הרי"ף כדמוכח שם בתחילת דבריו לפי שכתב הרי"ף דפירוש הסוגייא דקאמר איזהו איסר האמור בתורה וכו' הוא בהתפסה והקשו על הרי"ף דכיון דפסק כרבא הרי מסוגייא דהש"ס מוכח דלרבא האי ברייתא איירי בלא התפיס והביא דברי המקשים הר"ן שם ועל זה בא לתרץ הר"ן לדעת הרי"ף כדי לתקן דבריו יעו"ש אבל לעולם הר"ן לא ס"ל הכי אלא כמ"ש בריש נדרים ובדף י"ד כמ"ש.
ולולי דברי הרא"ש בנדרים דף י"ד היה אפשר לומר נמי דמ"ש בריש מסכת שבועות אינו אלא לדעת הרי"ף ז"ל כדמוכח דבריו שם בריש שבועות יעו"ש אבל הוא ז"ל ס"ל דעיקר הנדר הוא בהתפסה ולא הוה קשה עליו מה שהקשיתי לעיל אבל ממה שהביא דברים אלו שם בנדרים דף י"ד מוכח דאיהו נמי ס"ל הכי.
אבל לפי מה שתירצנו ניחא דלעולם ס"ל להרא"ש ז"ל דעיקר הנדר הוא שיתפיסנו בדבר אחר ובהכי ניחא מ"ש הטור בסימן ר"ד וז"ל עיקר הנדר האמור בתורה הוא שיתפיס בדבר הנדור וכו' או שאומר אסור עלי ככר זה דהוי נמי נדר עכ"ל הרי משמע מדקאמר דהוי נמי נדר מכלל דעיקר הנדר הוא בהתפסה וכמ"ש הרא"ש בדף ח' ובדף י' כמ"ש לעיל ועל כרחך כונת הרא"ש בדף י"ד היא כמ"ש דאם לא כן קשה איך הניח הטור ז"ל דברי הרא"ש אביו שבדף י"ד שהם אחרונות ותפס מ"ש בדף ח' וי' ואין לומר דפליג עליה דהא קי"ל דמסתמא אין הטור חולק עם הרא"ש אלא אם כן הביא דבריו וחלק עליהם בפירוש אבל מרן בב"י שם השיג עליו וכתב דאדרבא עיקר הנדר הוא כשאין מתפיסו בדבר אחר יעו"ש אבל לפי מ"ש נראה דדברי הטור נכונים ופסק כהרא"ש אבל הרב מל"מ בדין זה תירץ להשגת מרן הנזכרת דהטור ס"ל כמ"ש הר"ן בשבועות דעיקר הנדר הוא כשתלאו בדבר אחר ועוד הביא ראיה לדברי הטור ממ"ש הרא"ש בריש נדרים יעו"ש.
ודבריו קשים בעיני דמאי שנא שתפס הטור ז"ל דברי הר"ן שבשבועות ולא תפס כמ"ש הר"ן בנדרים דעיקר הנדר הוא שלא בהתפסה ועוד קשה דמה לו אצל הר"ן היה לו לומר דפסק הטור כדעת הרא"ש בדף ח' ודף י' שכתב דעיקר הנדר הוא בהתפסה ואי משום דסבירא ליה להרב מל"מ דהרא"ש נסתר מחמתו ממש"כ בנדרים בדף י"ד ולא ס"ל דכונת הרא"ש בדף י"ד היא כמ"ש אם כן איך הביא ראיה לדברי הטור מדברי הרא"ש שבריש נדרים ועוד קשה איך הביא ראיה מדברי הר"ן שהרי הר"ן נמי נסתר מחמתו כמו שהקשה הרב מל"מ והניחו בצ"ע.
כתב רבינו עוד בדין זה וז"ל או פירות אלו אסורין עלי בכל לשון שיאסור הרי זה נאסר בהן. והביא הטור ז"ל דבריו בסוף סימן ר"ו יעו"ש וכתב מרן דהטור הבין מדברי רבינו הנזכרים דס"ל דאפילו נדר שהוציאו בלשון שבועה אסור דלא כהרא"ש וכתב מרן בב"י שם דאין מלשון רבינו הכרע וראיה לומר כן יעוין שם ומדברי מרן בפ"ג הל' י' נראה דס"ל בפשיטות לדעת רבינו דנדר שהוציאו בלשון שבועה דאינו אסור שהגיה שם דברי רבינו במ"ש שאיני וכו' דכל הני שאיני ר"ל שאני וכו' יעו"ש.
ולענ"ד קשה מ"ש רבינו בפ"ח הל' י"א האומר לחברו קונם לביתך שאיני נכנס ושדך איני לוקח וכו' אסור הרי דס"ל לרבינו דנדר שהוציאו בלשון שבועה אסור דלא כמ"ש מרן ודוחק הוא להגיה בכל המקומות ושמא יש ליישב דמ"ש רבינו בין בנדר בין בשבועה ר"ל בין כשאמר בלשון נדר דהיינו קונם לביתך מה שאני נכנס ובין כשאמר בלשון שבועה דהיינו שבועה שאיני נכנס אז הוא דאסור אבל הוא דוחק דאם כן למה כתב בתחילת דבריו קונם לביתך שאיני נכנס ועיין בספר מחנה אפרים בהל' נדרים סי' ט' בד"ה עוד כתב וכו' מה שהשיג למרן על מ"ש בב"י סי' רל"ט דאם אמר הריני אסור בפירות פלוני דלא אמר כלום משום דהוציאו בלשון שבועה ועיין שם מה שהשיג עליו בתחילת דיבור הנזכר הביא עוד ראיה הרב מחנ"א ז"ל ממ"ש רבינו בפ"ה מהל' אלו יעו"ש.
ולפי מ"ש הטור בסוף סי' ר"ו ופי' מרן שם בב"י דס"ל להטור בדעת רבינו דנדר שהוציאו בלשון שבועה אסור דלא כהרא"ש יעוין שם אם כן אין ראיתו של הרב מחנ"א שהביא מדברי הרמב"ם מכרעת להקשות על מרן דמרן לא כתב כן אלא לדעת הסוברים והרא"ש מכללם דנדר שהוציאו בלשון שבועה לא אמר כלום ואע"ג שמרן ז"ל שם בסי' ר"ו כתב דאין ראיה מדברי הרמב"ם שהביא הטור שם דרבינו חולק עם הרא"ש מ"מ אין כונתו לומר דודאי אינו חולק אלא ר"ל דמדברי הרמב"ם שהביא הטור אין ראיה אבל אפשר שיש ראיה מדברי הרמב"ם במקום אחר שחולק על הרא"ש אבל יש להקשות קושית הרב הנזכר על מ"ש מרן בפ"ג הל' י' דמהתם נראה בהדייא דס"ל למרן בדעת רבינו דאית ליה כהרא"ש ודעימוהי דנדר שהוציאו בלשון שבועה לא אמר כלום.
כתב הרב מחנה אפרים עוד שם בדיבור הנזכר וז"ל ועוד נראה לי דלשון איסור אפי' הוציאו בלשון שבועה הרי זו שבועה והכי אמרו בפ"ג דשבועות איסר הטילו הכתוב בין נדר לשבועה לומר לך הוציאו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה עכ"ל יעוין שם ונראה שדעתו ז"ל להשוות אוסר לאיסר ומשום הכי השיגו למרן ז"ל אבל מרן מחלק בין איסר לאוסר וכבר הביא ראיות עצומות לזה הרב מל"מ בדין זה בסוף ד"ה פרק א' וכו' יעוין שם ואם כן צדקו דברי מרן דדוקא באיסר הוא דאיתי להאי דינא ולא באומר הריני אוסר וכבר ביאר כל זה הרב מל"מ שם אין צורך להאריך ועיין במוהר"י בן לב ח"א בסוף כלל ששי שהשיב על מי שאמר הריני לוקח נזירות שמשון שלא אשב עם אשתי בבית אחד דזה הוי נדר בלשון שבועה דהוי פלוגתא דרבוותא יעוין שם. ולי אני ההדיוט קשה לי בדבריו שהרי כתב מרן החבי"ב בשיירי יו"ד סימן ר"ו בהגהת ב"י אות ה' וז"ל בנזירות דעת הרא"ש בריש מסכת נדרים וכו' שאם הוציאו בלשון שבועה דאסור וכו' יעוין שם הרי דנזירות אינו דומה לנדר בענין זה שהרי הרא"ש ס"ל דנדר שהוציאו בלשון שבועה אינו כלום כמ"ש הטור בסוף סימן ר"ו ואפ"ה בנזירות ס"ל דאפילו הוציאו בלשון שבועה דהוי נזירות ואם כן תימה הוא איך דימה מוהריב"ל דין נזירות לנדר וכתב דהוי פלוגתא דרבוותא דלפי האמור הדר דינא והוי נזירות אליבא דכו"ע דבנזירות כו"ע מודו דאפילו הוציאו בלשון שבועה הוי נזירות.
עוד נתקשיתי בדברי מוהר"י בן לב שעשה מזה ספק וכתב ספק אם הלכה כמ"ד נדר שהוציאו בלשון שבועה הוי נדר ספק אם הלכה כמאן דאמר אינו כלום וכו' יעוין שם דלפי מה שנראה מלשון רבינו שהביא הרב בעל מחנה אפרים בהלכות נדרים סימן ט' על מה שכתב רבינו מופרשני ממך שלא אוכל לך דהוי נדר ואסור וכתב הרב בעל מחנ"א ז"ל דהיינו טעמו משום דמה שאמר שלא אוכל לך לא הוי שבועה אלא מפרש דבריו הראשונים שאמר מופרשני ממך ומפרש אחר כך מאיזה דבר דהיינו שלא אוכל לך יעוין שם ואם כן בנדון מוהריב"ל נמי נימא הכי דמה שאמר שלא אשב עמך לאו היינו שבועה אלא מפרש דבריו הראשונים שאמר הריני לוקח נזירות ומפרש ממה הוא הנזירות דהיינו שלא אשב עמך. ונראה דלא דמי דשאני התם דאומר מופרשני ממך שבמילת ממך דקאמר כבר נגמר הנדר אלא שצריך פירוש ממה נדר ומפרש אחר כך דהיינו שלא אוכל לך אבל הכא דבאומרו הריני לוקח נזירות לא נגמר הנדר כיון שאינו ידוע על מי לקח נזירות זה בכהאי גונא לא אמרינן דמה שאמר אח"כ הוא מפרש דבריו הראשונים אי נמי אפשר דלית ליה למוהריב"ל לדעת רבינו כמו שסובר הרב בעל מחנ"א ומרן דאית ליה לרבינו כהרא"ש אלא סבירא ליה למוהריב"ל דרבינו אית ליה דנדר שהוציאו בלשון שבועה הוי נדר ולא ס"ל כמ"ש מרן בפ"ג הל' י' שהגיה שם בדברי רבינו יעוין שם איברא דקושיא ראשונה צ"ע וגם תימה על מרן החבי"ב שלא הזכיר שם דברי מוהריב"ל הנזכרים שהם היפך מ"ש הרא"ש בריש נדרים בענין נזירות.
והנה מוהר"י בן לב שם צדד צדדין כדי לתת לנזירות דין נדר כדי שימצא הנזירות מקום לחול בדבר מצוה דאם דין שבועה יש לו אם כן כיון דנשבע לבטל את המצוה לא חל הנזירות ויש לדקדק בזה דלו יהי דיש לנזירות דין שבועה אפילו הכי בנדון הריב"ל חל השבועה בכולל דבשלמא אם היה אומר שלא אבא עליה אז לא היה חלה השבועה כיון דנשבע בפרטות אבל כיון שאמר שלא אשב עמה דמשמע נמי שלא ישב עמה מלבד מה שלא יזדווג עמה אם כן חיילא בכולל שהרי ישיבתה עמה אינה מצוה מן התורה ואפילו אם יהיה מצוה כיון שאינה מפורשת בקרא חייל שבועה כמ"ש הר"ן בנדרים דף ח' על ההיא דאומר לחברו נשכים ונשנה פרק זה יעוין שם וכ"כ רבינו בפ"ה דהלכות שבועות בדין בחצי זית דשבועה חל עליו אע"ג דקיימא לן דחצי שיעור אסור מן התורה יעוין שם וכ"כ התוס' בשבועות דף כ"ד ונראה דכיון דא"א למצות פריה ורביה בלא שישב עמה במקום אחד אם כן הו"ל כנשבע על המצוה בעצמה בלתי שום כולל.
אבל מדברי הרשב"ש נראה לכאורה דלא סבירא ליה כמוהר"י בן לב אלא ס"ל דאפילו הוי מדין שבועה חיילא שבועה בנדון כזה ממ"ש הרשב"ש בדף ב' ריש ע"ג במי שנשבע לעלות לא"י דמתירין לו וכתב הטעם מפני שהעליה אינה מצוה אלא הדירה ואע"ג שא"א לדירה בלא העליה אפילו הכי חיילא שבועה שהעליה אינה המצוה עצמה אלא הכשר המצוה ובדף ג' הביא ראיה מתשובת הרא"ש שהשיב כן דמי שנדר לעלות לא"י מתירין לו יעו"ש ואם כן הוא הדין נמי בנדון מוהריב"ל דאע"ג דאי אפשר למצוה לבא בלתי ישיבתו עמה בבית אחד אפילו הכי חיילא שבועה על המצוה עצמה בכולל אגב דחיילא על ישיבתו דאינו מצוה אלא הכשר המצוה וכדי שלא תקשי על מוהריב"ל מתשובת הרא"ש הנזכר י"ל דשאני התם דמשום הכי חיילא שבועה על העליה משום דמשכחת לדירת א"י בלא עליה למי שנולד בה מה שאין כן בנדון מוהריב"ל אבל אין לומר דסבירא ליה להריב"ל דטעמיה דהרא"ש הוא משום דס"ל דבזמן הזה אין מצוה לדור בא"י שהרי לא נראה כן ממ"ש מרן החבי"ב בחלק אה"ע סי' ע"ה יעו"ש.
אי נמי ס"ל דהרא"ש איירי בנשבע לעלות לא"י דהיינו זיהרא אבל לא לדור שם וס"ל דעליה בלי דירה אינה מצוה דלא כמו שהבין הרשב"ש ז"ל עוד הביא הרשב"ש ז"ל שם ראיה מדברי הירושלמי דאמר שבועה שלא אשב בסוכה לוקה ויושב בסוכה אבל אם אמר שלא אעשה סוכה משמע דחל השבועה משום דעשיתה היא הכשר המצוה ולא המצוה בעצמה יעו"ש וראיה זו איני מחוור בה דדילמא שאני התם דכל ישראל יכולים ליפטר בסוכה אחת וא"כ אין זה מוכרח לעשות סוכה מה שאין כן בנודר לעלות לא"י דכיון דאין יכול לקים מצות דירה מבלי שיעלה אין הכי נמי דדינא הוא דלא חיילא שבועה ודוחק לומר דכיון דיכולה להתקים מצוה זו במי שנולד בא"י בלתי העליה א"כ הו"ל העליה כדבר בפני עצמה ואין לה קשר עם הדירה שהיא עיקר המצוה שזהו דוחק גדול וצ"ע.
ועיין במוהר"א ששון ז"ל בסימן קנ"ד מ"ש בנדון דומה לזה ושם בדף קס"ט ע"א כתב משם מוהר"י בן לב ז"ל שהביא דעת הסובר דמי שאמר יאסרו כל פירות העולם עלי דיכול לקיים שניהם כלומר שלא יאכל פירות ויקיים את נדרו בדגן דס"ל דדגן אינו בכלל פירות והקשה מוהריב"ל על דעת זו דדגן נמי הוי בכלל פירות ואינו יכול לקיים שניהם יעו"ש. ואני תמיה דלו יהי דדגן אינו בכלל פירות אפ"ה אינו יכול לקיים שניהם כמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף כ' ע"א ד"ה ולענין וכו' משם רבותינו בעלי התוס' יעו"ש ומה שלא השיגו מוהריב"ל בזה אפשר דעדיפא מינה פריך ליה דדגן בכלל פירות וא"כ הו"ל כאומר קונם שלא אישן ג' ימים דליכא חלות מעיקרא מה שאין כן דאי אמרינן דדגן אינו בכלל פירות דבעי התרה מיהא אבל לאותו דעת החולק עם מוהריב"ל וס"ל דכיון דדגן אינו בכלל פירות יכול לקיים שניהם קשה שהרי התוס' והר"ן שם כתבו להיפך שאפי' אם נאמר דדגן אינו בכלל פירות אפ"ה אינו יכול לקיים שניהם וצ"ע.