ספרי קודש לעיון והורדה חינם 51,716 Classical Hebrew Books for Free Download
friedbergrambam ספר     הלכות    פרק    הלכה     <<Next הבא   Prev הקודם>>
אין אמה העבריה נוהגת ולא עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג בין עבד עברי שמוכר עצמו בין זה שמכרוהו בית דין וכבר ביארנו מתי בטלו היובלות:
אין אמה עבריה ולא עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. אבל הריטב"א ז"ל בקדושין סוף פרק האומר כתב בההיא דאושפיזנכי דר' שמלאי דהא אמרינן דאין עבד עברי בזמן הזה הוא דוקא לדיניו כגון להתירו בשפחה וכיוצא אבל קנוי הוא לקנין הגוף ובעי גיטא דחירותא למיפק יעו"ש וכ"כ שם בדף כ"ח ע"א בההיא דקאמר רב יהודה עד היכן גלגול עד דאמר ליה אישתבע לי שלא נמכרת לי לע"ע יעו"ש.
ויש לתמוה מהא דאמרינן בגיטין דף ס"ה ע"א אומר אדם לעבדו ושפחתו העברים וכו' ופריך הא שפחה היכי דמי אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גביה וכו' ואמה בזמן הזה מי איכא וכו' אלא בעציץ שאינו נקוב דרבנן ע"כ ואם איתא מאי פריך והתניא בזמן שהיובל נוהג עבד עברי נוהג בזמן שאין היובל נוהג אין ע"ע נוהג והא משכחת לה אף בזמן הזה כמו שכתב הריטב"א ז"ל ומסוגיא זו יש להקשות נמי על מ"ש הרמב"ן הביא דבריו הרא"ם בסדר משפטים ד"ה או אינו אלא באשה ישראלית שמכרה את עצמה וכו' יעו"ש שכתב משמו דאשה יכולה למכור את עצמה ואם איתא מאי פריך תלמודא אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גביה ומאי קושיא אימא דלעולם אתיא ב' שערות והכא במאי עסקינן באשה שמכרה את עצמה.
איברא דמהא דתניא בקידושין דף י"ח ע"א ת"ר יש בעברי שאין בעבריה וכו' יעו"ש ומדלא חשיב נמי שעבד עברי מוכר את עצמו משא"כ אמה עבריה כדחשיב נמי שעבריה אינה נמכרת ונשנית משמע דאשה מוכרת את עצמה כמ"ש (הרמב"ם) [הרמב"ן] והריטב"א ז"ל שם הקשה למה לא חשיב נמי שאין האמה העבריה נרצעת יעו"ש ולפי זה קשיא סוגיא דגיטין עם ההיא ברייתא דקדושין וסתרי אהדדי.
אבל לדעת הריטב"א נראה דלא קשיא מההיא דגיטין משום דלהכי דייק תלמודא ופריך ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא וכו' ולא דייק למיפרך מעבדו דקתני בברייתא ועבד בזמן הזה מי איכא והיינו טעמא כמ"ש הריטב"א ז"ל שם בקידושין דף כ"ח ד"ה דאמר ליה השבע לי וכו' דאמה העבריה במחילה סגי לה ולא בעיא גט שיחרור יעו"ש ואם כן שפיר פריך תלמודא דכיון דלא הויא שם אמה עליה אלא למעשה ידיה בלבד לא מצינן לאוקמי ברייתא דאיירי בזמן הזה שאינו צודק לקרותה בשם אמה זה נראה לי.
אבל מ"מ קשה על הריטב"א דשם בסוף פרק האומר כתב דאפילו בזמן הזה שאסור בשפחה אפילו הכי בעי גט שחרור משום קנין הגוף ואילו בדף ט"ז ע"א ד"ה אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי וכו' כתב דהא דבעי גט שיחרור הוא לאוסרו בשפחה שהיה מותרת לו עד השתא אבל משום קנין מעשה ידיו פקע בדברים יעו"ש וסיים שכן קבל פירוש שמועה זו מפי רבו עי"ש והוא תימה בעיני ועוד דמרן ז"ל בב"י ביו"ד סימן רס"ז בד"ה ומ"ש וכן הוא מצות המלך וכו' כתב משם הריטב"א שכתב משם רבו כדברים שכתב הריטב"א שם בקידושין סו"פ האומר יעו"ש ואם כן קשה דרבו נמי נסתר מיניה וביה ואין לדחות דחד מינייהו הוא הרא"ה או הרשב"א ז"ל ורבו דקאמר בשני המקומות לאו על הרשב"א או הרא"ה קאמר אלא חד מינייהו הרשב"א וחד מינייהו הרא"ה זה אינו שהרי דרכו לפרש ועוד סוף סוף קשה שהרי נראה שהוא הסכים בשני המקומות לדעת רבו ז"ל.
ויש לדקדק בדברי הריטב"א ז"ל על ההיא דכתב בדף כ"ח דאמה העבריה לא בעיא גט שחרור אלא במחילה סגי לה דלפי זה מאי קאמר בקידושין דף ט"ז ע"ב מה לסמנים שנשתנה הגוף תאמר במיתת האב שלא נשתנה הגוף יעו"ש ואי אמרת בשלמא דאמה העבריה אית ליה קנין בגופה כעבד עברי ובעיא גט אם כן פריך שפיר מה לסימנים שכן נשתנה הגוף כלומר פקע קנין האדון ושעבוד שיש לו בגופה משום דנשתנה וחשיבה כגוף אחר אלא אי אמרת דלא בעיא גיטא אם כן חשיבא כשכיר בעלמא ומאי אהני לה שנוי הגוף להפקיע מעשה ידיה וכי אי הויא גביה בשכירות שלא כדרך ממכר מי קא מהניא לה הבאת סימנין להפסיד מעות שהקדים לה רבה בשכרה וי"ל וק"ל.
אבל יש להקשות דא"כ אמאי לא חשיב התם בדף י"ח בברייתא דת"ר יש בעבד עברי מה שאין בעבריה וכו' גם חילוק זה דע"ע בעי גט שחרור ואמה העבריה לא בעיא גט שחרור אלא במחילה סגי לה ובשלמא לדעת הרשב"א ז"ל שכתב בחי' בדף ט"ז דאפי' בעבד לא בעי גט שחרור אלא במכרוהו בי"ד אבל לא במוכר עצמו אתי שפיר דכיון דלא פסיקא ליה לא תני האי חילוקא אבל להריטב"א דס"ל דאפי' מוכר את עצמו בעי גט שחרור כמ"ש שם בסוף פרק האומר קשיא.
עוד יש לתמוה על מ"ש הרשב"א בחידושיו לקידושין בדף ט"ז ע"א על ההיא דקאמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי וכו' וז"ל ולפי דברי רבינו נראה מוכר עצמו שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית אין צריך גט שחרור אלא במחילת גירעונו סגי וצ"ע דהא סתמא תניא עכ"ל הנה לפי דעת רבו הרמב"ן משמע דהא דרבא לא אתמרא אלא היכן דרבו מוסר לו שפחה כנענית כמ"ש הרשב"א וא"כ יש לתמוה מהא דאמרינן בב"ק דף קי"ג סוף ע"א דהפקעת הלואתו של גוי שרי ופריך מע"ע הנמכר לגוי דכתיב ביה וחשב עם קונהו וכו' ופריק כדרבא דאמר ע"ע גופו קנוי יעו"ש ולדעת הרמב"ן ז"ל מאי שיאטיה דרבא הכא והלא בכי האי גוונא לא קאמר רבא כיון דאין הגוי יכול למסור לעבד העברי שפחה כנענית אפילו רבא מודה דאין גופו קנוי וכן משמע מדברי הרא"ם ז"ל הביא דבריו ז"ל הרב מל"מ בפ"ג מהל' אלו הל' ג' ד"ה מי שמכרוהו בי"ד וכו' דס"ל דהוי חובה משום והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם יעוין שם ועוד דהכי מסתברא דאם נמכר לגוי אסור הוא בשפחה כנענית שהרי מוכח שם מדברי הרשב"א בפירוש דלדעת הרמב"ן מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ודלא כהריטב"א בדף י"ד ד"ה מוכר עצמו אין רבו מוסר לו וכו' ואם כן כיון דלדעת הרמב"ם קרא דאם אדוניו יתן לו אשה לו ולא למוכר עצמו מיעטו לגמרי שאפילו מרצונו העבד אסור בה אם כן הוא הדין בנמכר לגוי דאסור בשפחה כיון שנמכר עצמו דאילו בי"ד אסורים למוכרו לגוי כמ"ש רבינו בפ"ג הל' י"ב יעו"ש והוא מלשון הספרי כמ"ש מרן שם יעו"ש וצ"ע.
גם דברי הריטב"א ז"ל בדף ט"ז על הא דאמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי וכו' שכתב דהא דבעי גט שחרור לרבא הוא מפני שיש לו לרבו קנין בגופו שהתירו בשפחה יעו"ש וכ"כ בדף י"ד ע"א ד"ה מוכר עצמו אין רבו וכו' הוא היפך מ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו לגיטין דף ל"ז שכתב שם דיש קנין לגוי בגופו של ישראל ולא סגי ליה במחילה והביא ראיה מההיא דבב"ק שכתבנו לעיל יעו"ש הרי דס"ל דאפילו בנמכר לגוי דאסור בשפחה כנענית אפילו הכי שייך בו הא דרבא דאמר דגופו קנוי והוא היפך מ"ש שם בקידושין דעד כאן לא קאמר רבא אלא משום דמותר בשפחה כנענית והוא היפך מ"ש בקדושין ס"פ האומר וצ"ע אם לא שנאמר דס"ל להריטב"א דכי היכי דמוכר עצמו מותר בשפחה כנענית הכא נמי בנמכר לגוי והוא חידוש וצ"ע.