למאי נ"מ למקח וממכר. פשיטא ליה להש"ס שהיו מכירין
השעוה והעטרן כדאמרינן שעוה קירותא לכך קאמר
למאי נ"מ למקח וממכר שאם נדר לתת לחבירו שעוה יתן לו פסולתא
דדובשא ואין יכול לכופו לתקן לו וכן עיטרן אבל לעיל דקאמר מאי
לכש שוכא דארזא לא קאמר למאי
נ"מ לפי שלא היו מכירין בשם לכש
ומפרש שהוא שוכא דארזא:
מפני שאין נמשכין כו'. שמעתי
ממהר"א זצ"ל ששמע באם שיש
רק נר א' כשר בבית ע"י זה יזכור ולא
יטה שאר נרות שבחדר ושבמרתף ור"ש
מקוצי אומר דבר שיכול לעשות בלא נר
כגון להוציא יין מן החבית מותר להשתמש
לאור כל נר [תוספות ישנים]:
חלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו
נותן לתוכן שמן כו'. קרבי
דגים לאו היינו שמן דגים דשמן
דגים שרי ליה מתני' בעיניה (לקמן
דף כד:) :
שמחת בית השואבה
שאני. תימה היכי שרי להדליק והא
לאו צורך קרבן הוא ואמר בפ"ב
דקידושין (דף נד. ושם) בגדי כהונה
שבלו מועלין בהן ודוחק לומר לב
ב"ד מתנה עליהן דמה צורך יש
להן להתנות בשביל זה ונראה לר"י
דהואיל ולכבוד הקרבן היו עושין
דכתיב ושאבתם מים בששון (ישעיה
יב) צורך קרבן חשוב ליה והא דאמר
(סוכה פ"ה דף נג.) בוררת אשה חטין
לאור בית השואבה לא שהיתה בוררת
אלא שהיתה יכולה לברור ומיהו
בירושלמי דייק מהכא דקול ומראה
וריח אין בהן משום מעילה וקשה
לר"י מאי פריך ממכנסי הכהנים
הלא היה בהן פשתן דכתיב תכלת
וארגמן ותולעת שני ושש משזר
(שמות כח) וטוב לפתילה דהוי ככרך
דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין
מדליקין בו ובשבת הוא דאסור שמא
ידליק בעיניה אבל במקדש לא שייכא
הך גזירה ונראה לר"י דכיון שאין
מן הפשתן אלא רביע בטל בשאר
מינים והוי כאילו אין בו פשתן כלל:
ומותר להשתמש לאורה. וא"ת
מנא ליה לרבא דסבר
רב הונא דמותר להשתמש לאורה
דילמא הא דאמר אין מדליקין
בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה
ואין